<h1>תניא רבתי סימן ל"ב</h1>
<h2>דף כד.</h2>
המתפלל בראש חדש צריך להזכיר מעין המאורע בעבודה. דהיינו יעלה ויבוא. ואם לא הזכיר חוזר לראש. ודוקא אם טעה ולא הזכיר בתפלת מנחה ובתפלת שחרית צריך לחזור. אבל אם טעה בתפלת ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום. ומה שחוזר דוקא שסיים תפלתו לגמרי. או עקר רגליו לפסוע שלש פסיעות. אבל אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה. ודוקא כשמתפלל ביחיד חוזר. אבל אם מתפלל בצבור אינו חוזר. פירוש רבינו חננאל ז"ל הואיל ומתפלל עם הצבור ומפני טורח הצבור שלא ימתינו עליו עד שישלים תפלתו לא הטריחוהו לחזור. אבל יחיד שלא בצבור חוזר. אבל רבינו ישעיה ז"ל פירש הא דתניא טעה ולא הזכיר של ראש חדש אין מחזירין אותו. ואוקימנא בצבור שנו. דוקא כשטעה שליח צבור שאמר בקול. ומשום טורח צבור התירו לו לסמוך על המוסף. ואין מחזירין אותו. אבל אם טעה היחיד מחזירין אותו. אע"ג דאיכא מוסף לפניו. וכן הוא בהלכות גדולות. בשליח צבור משום טורח צבור, אבל יחיד חוזר. ורבינו שלמה ז"ל פירש בצבור אין מחזירין אותו. משום דשמע ליה משליח צבור. ויכול לכוין דעתו עם החזן. ויש בה מקצת הזכרה. ובשם הר' שמחה ז"ל מצאתי ש"ץ שטעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה ונזכר בהודאה. אומר רבי שחוזר לעבודה דהא ביחיד אפילו סיים תפלתו חוזר לראש. עוד מצאתי בשם ה"ר שמחה ז"ל. רבי רגיל לומר דכל היכא דאם לא אמר אין מחזירין אותו, כגון יעלה ויבא בתפלה בלילי ראש חדש וכגון עננו ועל הנסים. דמוכח בתוספתא דברכות [פ"ג מי"ד] כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים. אם לא אמר אין מחזירין אותו. והאי דאמרינן אין מחזירין אותו לאו דוקא אם גמר תפלתו. אלא אפילו נזכר בתוך תפלתו אינו חוזר. ואפילו לא התחיל ברכה שלאחריה. אלא סיים ברכת עבודה ולא אמר יעלה ויבוא אע"פ שלא פתח במודים. או סיים הודאה ולא פתח בשים שלום. ולא אמר על הנסים. אינו חוזר. דכיון דאין מחזירין אותו. סברא הוא שהיא ברכה לבטלה.
